הידיים שלך
קרות.
הידיים שלך.
עד כמה אני רחוקה מהחיוך ששווה את העולם
מתנדנדת ללא אחיזה על אצבעות כואבות רוצה
להניח ראשי על כתפך ולהרדם
לתת למלאכים לומר לי מה לעשות
לנשום אותך עד שאתחיל להחנק בתוך האושר ואז אנשום לרווחה
זה תמיד בא לי בהתקפים
שלפני המים העמוקים הרגועים
שעד עכשיו רק הושטת
אליהם יד
אני מוכנה לכתוב אינסוף עמודים על הדרך הנפרשת, הרטובה השופעת
הזורמת אליך
המשתרעת עד אליך, עליה עומדות מכוניות בפקקים
לרוץ אליך דרך הרמזורים אשר בלילה בגשם נראים כמו
סוכריות על מקל, כחול צהוב ירוק אדום רטוב ובמנוסה
להיות האחת והיחידה, עד אליך, יחפה, בתוך שלוליות,
לנשום קטוע, לדבר מתוך שינה, עליך, שתחבק
שתאמר שתלטף את ראשי, והחתול שלנו ישן על מדרגות קנדה
והמבט שלי נעצר על השולחן בתנוחה לא נוחה לנפש, אני רוצה לעשות
איתך יוגה
מבפנים. לעשות איתך כלים שלובים. לעשות איתך אהבה. לעשות איתך.
איתך. איתך.
אני רצה בחלומותיי והצללים רודפים אותי, עד לפינה החשוכה, עד
למקום בו תפגוש אותי ותחזיק את ידיי ותאמר שהכל בסדר. |