אף אחד לא הולך לים כשקר
הים נשאר לבד
מרשרש בין קירות האבן,
נבלע בחול.

האנשים הנדירים שעוברים לא מעיפים מבט.
הם מדברים ביניהם,
החול והים.
מספרים עצמם בלחש עיוור.


מישהו יבוא לראות
בן אדם שאיננו נושם
לרווחה
יישען על המזח
הקר

ואולי שניים
בלילות, כשהרוח מתחזקת
על קצה הנשימה
מבודדים
יוצרים, מפרש אחד אל מול הים הגועש,
בלהבה קרה

צמודים
גוף אל גוף
חול נישא באוויר
ניגר בשמיים בערימות גדולות
ולשמיים כהים אין סוף
כך גם לים



איחוד עיוור ונצחי.