עונת הרגשות
ערב יורד,הכוכבים זורחים
עורב הלילה,מתעופף בשחקים
מדליק עוד סיגריה, מתבונן בלהבה
רקדנית של אש רוקדת לה לאט, לאט.
מתבונן במראה בהשתקפות שנגלתה,אדם אפור
שמתבונן אלי בחזרה,מתבונן בעיניים,אדומות וטרודות, אחרי לילות
ללא נחת,אחרי לילות ללא חום.
סוף דצמבר,הציפורים עוזבות, פורסות להן כנפיים ומתעופפות אל
הדרום. שדה של כלניות נובלות להן לאט, וכך גם אהבה שלנו הרגישה
לה לאט, פרסה לה כנפיים ונעלמה...
הימים חולפים להם לאט, לאט,החורף מכסה את השמיים הכחולים, ואני
עדין כאן מתבונן אל מול האח, מנסה לשחזר את רגעי הנחת שחלקנו
כאן יחדיו,
ואז מתעורר מהרעם הנורא של הסופה הגדולה שמשתוללת לה כאן ללא
הפסקה...
סוף פברואר השמיים מתקדרים,עננים של גשם,נאספים להם בשמי התכלת
הגבוהים, טיפות מלוחות של עצבות נורא, שוטפות להן את האדמה
החומה,ללא הפסקה. מתבונן אל האופק מחפש אותך שם,אולי את מחכה
לי איפה שהוא בעולם הרחב?
העונות חולפות, הימים מתחלפים,ואני עדין מחכה לך כאן אוהבתי.
מקווה ליום שבו דרכינו יצטלבו שוב בחזרה, ואז לבי ידע שוב מה
זאת אהבה טהורה... |