אך בסוף בסוף,
אחרי שכל זה יגמר,
אעמוד מול שופט האמת,
בלי מגן ובלי נעל,
ומאום שיסתיר בושתי,
ישאלני דומם-
מה עשיתי.
וירוצו מולנו תמונות וקולות,
ימלאו ליבותינו אושר עליון ודמעות,
שלל טעמים
שלל רגעים
צרור אנשים יקרים
ואתהה נפעמה
מה מקור כל תמונה,
מה הביא אותי- לתחושה.
למה רגעים כה ארוכים
בוזבזו על בכי, או צער,
מדוע הרשיתי לי
לסבול כה רבות
מדוע לא צחקתי יותר...
ואתבונן בו,
והוא בי
ואדע כי חשב כמותי,
ואפתח אט את פי,
ואחזור בי
ושוב,
כי אדע בתוכי
אך לא אשכיל להסביר
מאחורי כל זה-
כל זה-
אושרי.