למה לא ? למה כן ? למה מגיע לו ? שיתרוקן !  
שיהיה חלול שיהיה ריקני, ברור שמגיע הרי הוא זה אני
שיגווע, שינבול, ימות בייסורים,
ואז יזדכך,יתנקה מרגשות אנושיים.
שיקפא ישכח יהפוך דומם ולא שימושי,
שיקבל באהבה את הדממה, עכשיו כבר שום דבר לא אישי.
שיעמוד בצד יתבונן, יקשיב,
שמח שעכשיו כבר לא הוא זה שלו הכאב מכאיב.

חופשי מייסורי האדם,
אין בתוכו דבר שיתכווץ,
תחת עץ הבדידות הוא לבדו רובץ.
אבל זה לא כואב, זה לא עצוב
שכן לא נותר בליבו דבר אהוב.

מעולם שלם של תום ואהבה, של רוך והבנה,
של פריצה את גבולות הנתינה.
מעולם של למתוח את גבולות הסבל,
של לחפש ולא למצוא אף פעם את שרצה הוא לקבל,

נותרו רק גוף    ואיש    ולב    שלא מרגיש.