דנה התעוררה. היה חושך מוחלט בחוץ. היא שפשפה את עיניה. היא לא
חשבה שישנה כל-כך הרבה זמן, אבל אולי...מי יודע, היא הייתה מאד
עייפה, ניתקה את כל הטלפונים והחליטה לא לשים אף שעון מעורר.
היא חייכה כשנזכרה איך פעם, למשך תקופה לא קצרה, היא שמה
שניים. אחד שיעיר אותה ועוד אחד ליתר בטחון. היא תמיד התעוררה
מהראשון, אבל התרגלה להפעיל את שניהם...
דנה העיפה מבט בשעון וגילתה, לתדהמתה, שהשעה היא רק 17:30. היה
יום חורף קר במיוחד והרבה מחלונות שכניה היו מוגפים. ומאלה
שלא, לא בקע אור. דנה משכה מעליה את השמיכה וחיוך התפשט על
פניה, כשנזכרה בליל אמש.
...היא עומדת במזווה, מול עשרות בקבוקי יין, שצברה בהזדמנויות
שונות. כולם סגורים. היא לא שתתה בבית מעולם. פשוט לא הייתה
מהסוג השותה. זה לא שהיא לא לגמה מעולם, היו לא מעט הזדמנויות,
אבל לעולם לא בבית.
כשגיא הגיע אתמול בערב, היא ידעה שישתו. היא ידעה שיפתחו את
הבקבוק, רק לא ידעה איזה או כמה, אבל זה היה שולי לחלוטין. מה
שהיא לא זכרה, זה שאין לה כוסות יין. היא כבר המון זמן רוצה
לקנות. בדיוק למקרה מהסוג הזה, אבל היא עוד לא מצאה את הכוסות
המושלמות שלה וטרם קנתה. אין ספק, שהיא לא חיפשה מספיק, אבל
זאת לא הנקודה. הנקודה היא, שהם שתו יין בכוסות זכוכית רגילות.
כאלה שמסווגות אצלה ככוסות לשתייה קרה. וזה ממש הצחיק אותה.
ועכשיו, כשהיא נזכרת בזה, היא שוב מחייכת... ואיך לא.
איך הכל היה מושלם. הנרות הפזורים, האוכל המצוין. והמוסיקה.
ורק הכוסות הצליחו לעורר בה גיחוך. אבל מילא, היא ידעה שלא
הכוסות הן שיעשו את ההבדל. לא הפעם ולא אף פעם, בעצם.
אלה הבנים, שלא משנה כמה התאמצה, לא הצליחה להבין.

הכל התחיל לפני מספר שבועות. דנה חזרה הביתה מעוד פגישה לא
מובנת, למרות שלא ניתן היה להגדירה כלא מוצלחת. היא התאמצה ככל
יכולתה לנסות להבין מה קרה שם, אך התעייפה הרבה לפני שהתקרבה
לאיזושהי נקודת אור. אחרי כמה שעות של בהייה לא מוסברת ולא
הגיונית בחלל האוויר, הבזיק במוחה רעיון חדש, אם כי לא מציאותי
בעליל. דנה, שעסקה באופן אובססיבי בחיפוש משימות, החליטה
שמשימתה לחודש זה תהיה לנסות להבין את הבנים. היא נרתמה כל
כולה לביצוע המשימה. היא חשבה לעצמה, שמה כל-כך מסובך,
לעזאזל?! אבל בסתר ליבה ידעה, שהמשימה (כמעט) בלתי אפשרית. היא
החליטה לנסות בכל-זאת. בשביל האתגר. ובשביל לדעת שהיא ניסתה.
שהיא עשתה את כל המאמצים להצליח.
דנה לא ישנה שלושה לילות ברציפות וניסתה להעלות רעיונות
יצירתיים, שיסייעו לה לפתור את התעלומה. היא חשבה, שהרעיון הכי
יעיל יהיה להתחפש לבן למשך מספר חודשים ולהידבק לאיזה חבורת
בנים . אבל זה היה כרוך בכל-כך הרבה השקעה והיא לא חשבה שהיא
תוכל לעמוד בזה. היא ראתה את זה בכמה סרטים, אבל החיים הם לא
סרט, עד כמה שזה מצער לפעמים. דנה התעשתה ועברה לכיוונים
אחרים.

גיא היה המקרה הקלאסי למחקר שערכה. היא פגשה אותו בבית-קפה.
מקרה נדוש של בחור ובחורה, שלא מפסיקים להחליף מבטים במהלך כל
הערב. דנה אזרה אומץ ושיגרה אליו פתק קטן, דקות ספורות לפני
שיצאה מבית הקפה. והוא התקשר. למחרת, בלי משחקים, בשעת ערב לא
מאוחרת.
והיא חשבה שזה הסימן החיובי הראשון. והיא שמחה. השיחה זרמה והם
קבעו להיפגש למחרת. כשלמחרת בערב הגיע,  בשעה 20:00, כשעתיים
לפני הפגישה הצפויה ,דנה כבר הייתה מוכנה.
הם העבירו ערב מצוין במסעדה נהדרת. גיא התגלה כג'נטלמן מושלם,
כבחור מצחיק וכאיש שיחה מרתק. דנה חשבה לעצמה, שאולי סופסוף
הגיע הבחור שהיא תצליח להבין, אבל פחדה להסיק מסקנות חפוזות.
בכל-זאת, רוב הפגישות התחילו ככה ונגמרו באופן מעורפל לחלוטין.

עוד בטרם הפגישה הראשונה, דנה קיבלה החלטה אמיצה לא להיקשר
לגיא. לאור מעלותיו, זה אולי נתפס קצת כפשע, אבל המטרה נעלה
וכל האמצעים להגיע אליה - כשרים. הכל היה מתוכנן עד הפרט
האחרון.
כל החודש שלהם יחד, כל הפגישות לפרטי פרטים. כל האמירות.
והמעשים. היא החליטה, שלא משנה מה המחיר שתאלץ לשלם, היא לא
תסטה מהתכנון המקורי. היא תכננה בקפידה את מהלך העניינים בכל
אחת מהפגישות הצפויות. בסוף כל פגישה, היא סיכמה את הממצאים
וכתבה מסקנות. נעשה לגיא ניתוח אופי מעמיק, שנעלם ממנו
לחלוטין, למזלה. והיא הייתה מרוצה מהתוצאות. גיא התגלה כבעל
אישיות כובשת ועמד בסטנדרטים הגבוהים, שהוצבו לו. הוא לא שיחק
משחקים והרושם הכללי היה, שהוא מעוניין.
למעשה, כמו הרושם שמתקבל מכל הבנים,אם הפגישה הראשונה הוכתרה
כמוצלחת ונראה הפוטנציאל לפגישה שניה. הבעיה העיקרית היא,
שהרושם המתקבל מהם, רחוק כשנת אור מהמציאות. למעשה, לא דנה ולא
רבות מבנות מינה יודעות מה הבנים חושבים. הרבה מהן היו מוכנות
לשלם הרבה תמורת כמה מחשבות. ומכאן שורש הבעיה. ומכאן התחיל
סיפורנו...
דנה החליטה, שבשלב מסוים, כשיהיו ברשותה מספיק מסקנות, היא
תקטע את הקשר. היא תנסה להבין והיא תשאל אותו מפורשות. נמאס לה
לסיים קשרים, כשהיא לא ממש בטוחה מה היה שם. שהיא לא מבינה מה
הוא רוצה או מה הוא מחפש. שהיא לא מבינה אותו ושהוא לא אומר
כלום. דנה גילתה, שהם אף פעם לא יודעים מה הם רוצים וגם כשהם
כן, היא לא תדע את זה. הם לא יכולים לתת לה מה שהיא רוצה.
העניין הוא, שהם בכלל לא יודעים מה זה. מה היא מבקשת או רוצה.
היא הבטיחה לעצמה, שהיא תאזור אומץ ותשאל. היא חייבת להבין
כל-כך הרבה דברים. וזה בער בעצמותיה.

דנה הדפה את גופה מהמיטה. היא גילתה, שחלפה בסה"כ רבע שעה מאז
שהתעוררה. מחוגי השעון הראו 17:45. היא החליטה, שהערב היא
תחשוף את הקלפים. אחרי מקלחת ארוכה ואינספור מחשבות שזרמו עם
המים, היא חייגה את המספר של גיא. הם קבעו להיפגש בערב. היא
בחרה מקום ניטראלי ושקט.
כמה שעות אחרי, הם ישבו על שמיכה בפארק הירקון, כשלצידם בקבוק
יין ושתי כוסות, שגיא דאג להביא. ("הנשים האלה, אי אפשר לסמוך
עליהן...", חשב). גיא שיתף פעולה באופן מוחלט ומעורר חשד. הוא
ענה על כל השאלות שנשאל וככל שחלפו השעות, הוא התגלה יותר
ויותר כבחור המושלם, שכל בחורה תרצה. ודנה סירבה להאמין. סירבה
להאמין, שהנה הגיע הבחור שלא מפחד לומר. ולא מפחד להיות אמיתי
וכן ופתוח ומתחשב. היא התרכזה לחלוטין במשימה ולא הצליחה לקרוא
בין השורות. ולא הצליחה לראות מי עומד מולה, או יושב... היא לא
ידעה שהרצון העיקש, לפתור את התעלומה, גוזל ממנה את האהבה,
שהיא חולמת שנים.

ובלילה, אחרי שעות ארוכות של שיחה, שהתגלתה כחסרת פשר, דנה
וגיא שכבו כל אחד במיטתו.
דנה נסערת מהשיחה, לא מעלה בדעתה מה חמק לה מבין הידיים. וגיא,
גיא רקם לעומק ולפרטי פרטים את תוכניתו  להבנת המין הנשי
ופשרו...