ניר אור-לב / ממקדש אכזבותיי |
מטיל אימה,
מתחלפת בזכרונות,
של אותן שעות קטנות,
ודקות ספורות,
בהן הייתי משאלת לבך.
מקשיב לטיפות,
לידיים הנוגעות ומלטפות,
בחדרים סגורים,
גופים מוארים,
בזיקוקין של אהבה.
עוצם עיניים,
אל מול רחובות ריקים,
פנים חתומות של עוברים ושבים,
נושא מבט,
לשמיים המכסים,
את הפחדים כולם,
ומאירים בצבע,
נקודות בודדות,
בתצלומים של שחור ולבן,
החופרים עמוק בפצע,
שכבר נשכח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|