השיגעון הזה כמו קור, חודר לעצמות.
הטירוף הזה- אי אפשר להגדיר במילים, ואי אפשר להשוות.

הכאב הזה, כמו סכין: חותך, נועץ, חודר עמוק.
הרצון הזה, עז ופראי, אך ללא מטרה או תכלית.
הוא בשביל כלום. הוא בשביל הכל.

הלכתי לאיבוד: איבוד עשתונות, ואני לא יכולה לחזור.
איבדתי את הדרך...(ממזמן).

אני טובעת, נחנקת!
ריאותיי מתמלאות בייאוש גועש!
ליבי מוצף, נאנק, ועוד מעט יקרוס!
זועקת בדממה- לאף אחד...לכולם!

ואני פה, נשברת לרסיסים. הופכת לאבק.
עד שמישהו יבוא ויטאטא את הלכלוך שעשיתי, שנהפכתי...