[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








וכל בוקר
מתוך אותה תחושה
מביטים מהחלון
איך הילדים משתנים
מה יותר מסוכן היום
אי אפשר לספוג יותר
מלטף את הפנים
מנסה להירגע
שאת ישנה
אני שואל
כמה זמן נותר
לא נרדם
הרעשים בחוץ
קולות של מלחמה לא ברורה
ואנחנו אהבנו, לנסוע רחוק
כדי להתגעגע,
אבל העבר תמיד חוזר אלינו
מבקש נחמה
דמיינתי אותנו יושבים
על ספסל קטן
כמו היינו בני שבעים
וראינו את העולם נעלם
פעם היינו כמוהם את אומרת
ואני מנסה להיזכר
כל בוקר מאותה תחושה
לא יכול להשתחרר
את כבר לא שואלת
אם היה לנו טוב, היה לנו רע
ואני מכין לך קפה
ויוצא החוצה בחרדה
מה נעשה, כשנגיע לגיל 70?
היו כאלה שהשתגעו
היו כאלה, שויתרו מזמן
על הצורך לחלום
את ישנה, ואני קם בשקט
פעם אהבנו לצאת אל הפארק
לראות איך הכל מתמלא בשנייה
ומתרוקן לאט
ניסיתי להצחיק אותך
אחר כך, שתקנו
כמה רחוק, יכולנו לנסוע
כדי לחזור אל הנקודה שלנו
ומה נעשה, כשנגיע לגיל 70?
הילדים כבר לא יהיו ילדים
לא יודע מה מפחיד יותר
ואת תמיד אומרת, תירגע
בסוף, הכול חוזר אל המסלול
ממשיך אל אותה נקודה
ובגיל 70, נשב על אותו ספסל
נביט סביב
ונשאל, איפה היינו כל הזמן הזה
מתי עזבנו, שחזרנו כל כך מאוחר







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
היי
מישהו שומע
אותי
היי
מישהו שומע
אותי
הלו
מישהו שומע
אותי


חייל פצוע שאיבד
את מיתרי הקול


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/2/07 11:55
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רון תמם

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה