המהפכה בויימה עוד באותו הערב עצמו,
במורד הדרכים הלחות, המובילות,
אל הלוע הכרות של הזמן,
מול שורות ספסלי אבן ריקים,
בתיאטרון רומי עתיק,
בו גברים איבדו צלם אנוש,
ונשים אולפו בשוטים ובנשיקות.
אני פולקלוריסט ידוע שם,
יש שאמרו טכנוקרט,
הצובע בצבעי הטריקלור כל דבר שזז,
ומעלה אותו לקדושה על הבסטיל.
המהפכה בויימה עוד באותו הערב עצמו,
בקווי אבסטרקט,
שושנים צבעו בצבע דם,
רחובות מרוצפים באפור,
לאט, לאט למדתי גם אני,
להתעלם מההיסטוריה,
ולהתאהב בדגלים,
אל מול שדייה הזקורים,
כזקפה קורסת על אדמת צרפת.