המוזה שלי שנעלמה לפני שנים,
חזרה הביתה,
המוזה שלי שברחה ממני נעלבת,
חזרה הביתה,
יש לה קמטים מתחת לעניים
ושיער שזור לבן וקצת עודף משקל,
המוזה שלי חזרה מרירה וצינית,
מסרבת לתת לי לשתוק
תכתבי,היא צורחת בצרידות
תכתבי,על הלבד,על האכזבות
על האהבות המבוזבזות,הבזויות.
תכתבי הכל,את שומעת...
על ההתבגרות שמתגנבת בקצוות,
על כל הפיספוסים שבחיים,
על כל ההחלטות השגויות,
על המוות כאופציה חיננית.
על כל החלומות שלא יתגשמו,
על כל החלומות שכבר לא חולמים.
המוזה שלי חזרה הביתה מובסת,מותשת
הכנסתי אותה למקלחת חמה,
הכנתי לה ארוחת ערב וקפה,
כשכיסיתי אותה בשמיכת הצמר
היא בכתה וביקשה סליחה
סלחתי,
המוזה הזאת,היא אני.