|
5.11.2002
בכי בכיתי
אל עצמי
ההולך אל מותו. מת מין זמן
אנוכי בפנימיותי.
איכה אמצא דרכי,
מי יאיר לי החושך הפנימי.
גם שיר אם אקונן
לא יעזור
לנים הנפש לדעוך לאט יותר,
לא יזרז
קו הרגש לרטוט בזעמו על עצמו...
אין מוצא.
אין מאום.
אין. |
|
|
כמה נורא היא
התובנה שאני
פשוט אדם, פשוט,
אדם פשוט, אדם
החתול... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.