יורם טלמון / אושרי כביכול |
עד עמסתי משא חיי
לכזב לעצמי
אף לזולתי
אושרי כביכול
יען חטאתי חטא של כאילו מאושר
היות האדם שבי...
ואין בי הרבה אנוש...
ליבי כואב דומע
כלותי קרב, חזהו בוקע
את הנפש -
והמוות לא בא.
איך עושים התקף לב עצמוני ?
כמין שאלה רטורית
מפליגה את הדמיון
אל רוח המחר, כך אני
שואל.
חבל יש לי כבר.
עץ טרם מצאתי.
שרפרף אקח ממעשה ידיו של
אבי. הוא נפטר וכבר לא צריך לו.
אעלה ואבוא...
אושרי כביכול...
אך בדידותי מונעת הימני
לכזב לעצמי
משא חיי עמסתי עד
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|