|
5.11.2002
עד עמסתי משא חיי
לכזב לעצמי
אף לזולתי
אושרי כביכול
יען חטאתי חטא של כאילו מאושר
היות האדם שבי...
ואין בי הרבה אנוש...
ליבי כואב דומע
כלותי קרב, חזהו בוקע
את הנפש -
והמוות לא בא.
איך עושים התקף לב עצמוני ?
כמין שאלה רטורית
מפליגה את הדמיון
אל רוח המחר, כך אני
שואל.
חבל יש לי כבר.
עץ טרם מצאתי.
שרפרף אקח ממעשה ידיו של
אבי. הוא נפטר וכבר לא צריך לו.
אעלה ואבוא...
אושרי כביכול...
אך בדידותי מונעת הימני
לכזב לעצמי
משא חיי עמסתי עד |
|
|
זה שאני לא
מחזיר טלפונים,
לא עושה אותי
לאגואיסט, מה
שעושה אותי
לאגואיסט, זה
האגואיזם שבך
שמאוכזב ממני
ומאי החזרת
הטלפונים שלי,
אז אני ממליץ לך
בכבוד רב להפסיק
להתקשר, תודה
ותמסור ד"ש גם
לאמא..., אבא
אני לא רואה שום
סיבה לבכות,
תפסיק.
משה קרוי, בן
שנתיים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.