לא מתעסק יותר בכאב או ברחמים עצמיים
גם לא מנסה להיות מתוחכם או מקסים
אני מאמין שמה שנברא מגיע מעבר לשקט בענן
אבל זה לא מקום רחוק או רחום
אין צורך ברחמים
כי ברחמים יש כאב
וברחם יש משהו שלפני הממשות
ובכל זאת תקוע בהרבה מובנים
ויש יש פחד מהעולם
וישנה הסתגרות
דלת אחת נסגרת והחלון נפרץ
לא מתעסק ברחמים ובמבנה
אבל לחיים צריך שתהיה תשתית
פרופורציה, מערכות יחסים
וכמובן שיש זיכרונות כואבים ואובססיה
אבל זה לא מה שיש כי אם מה שנעשה בתוך היש
קולות של חברים תוקפים ואחר-כך מתקרבים
ואני רואה את הדפוס אבל לא יכול לעזור
מוצא את עצמי בחוסר נחת,
וזה טוב למצוא ולראות את חוסר הנחת
כי יש בזה מן ההתקדמות
מצב תפיסתי שקשה לתפוס
יחידנותי מוטלת בספק
והמטיל יטיל והמוטל ייפול
וזה רק עניין של זמן
אתה רואה את זה אצל אנשים מפורסמים
איך נופל להם השיער ומופיעים הקמטים
רוצה ליהנות מהחיים אבל אין לי מוטיווציה. |
