האח החרדי שלי, לובש שחור כל הזמן, גם בקיץ. אין לו הדפסים של
מטאליקה על הבגדים שלו, והוא גם לא דיכאוני במיוחד (רק ירא
שמיים). אבל בכל זאת לובש רק שחור. יש לו גם זקן וכובע, אבל את
הכובע הוא לפעמים מוריד.
הזקן תמיד נשאר.
אני דווקא שמח שאח שלי חרדי. ככה זה משאיר אותי מכוסה מכל
הכיוונים, כי אם יש אלוהים אז לאח שלי יש אצלו פרוטקציה.
זה הרבה יותר מרשים שכשאתה רב עם ערס והוא אומר לך: "אני יביא
עליך את העח'ים שלי (לערסים אין אחים. יש להם עח'ים... זה
מגניב דווקא, אבל אף פעם לא פגשתי עח') והדודים שלי והחברים
שלי"  ואתה כאילו באדישות אומר: "אז מה, אני אביא עליך ועל
האחים שלך ועל הדודים שלך את אלוהים. הכל חוזר עליך וקקה
בידיך"
זה וואחד גב, אלוהים. אז בגלל זה אני שמח שאח שלי חרדי.
אני לא יודע איך אפשר לצום כל הזמן ולאכול רק בשר ורק חלב
ולעשות ילדים דרך סדין ולעשות הרבה ילדים ולא לחטט באף בשבת
ולא לנסוע בשבת ולא לראות טלוויזיה בשבת (ולא לראות טלוויזיה
בכלל) ולהתפלל כל היום וללבוש ציצית ולנשק מזוזות ולא לנשק
בחורות.
אבל מה אכפת לי אני. אח שלי חרדי, לא אני.
העיקר שיש לי פרוטקציה אצל אלוהים.