שיר אחים:
שגרה נוחה של בטלה והרס עצמי
רק תועיל
רק תוביל
למקום אחר בצבעים מורכבים
יותר ממה שיש
שגרה נוחה של בטלה
של הרס עצמי מפוקח
רק תואיל
לתת ידך
והיא תוביל
לשערי גיהינום
עליו תוכל להתדפק
ואז לברוח
לבית הדרכים הגדול
שם אפשר לשיר עם אלברט ומר מוריסון
עד שיוצאת הנשמה
ונכנסת חומצה תחתיה
אפשרות קצרה יותר
ימים מוזרים ביותר
הדלתות אינן נעולות
ובכל זאת הסתגרות
משהו בך מבקש סגר
שבו יוטלו עליך הגבלות תנועה
כדי לקבל תחושה אמינה
של חופש נגזל
אלקטרוניקה במסווה של ליריקה
אני כבר לא זקוק למסכה על פניי
כשאני בא לנהום אותך
הלחן הגרמני הקלאסי
הוא כבר מוטמע עמוק מספיק
כדי שנוכל לדקלם
בלי לאבד מעוצמת הכוונה
ההטמעה לא חצתה את גבול הטעם
הטוב או התפל
ואני שמח שאני יכול להביא אלייך
את טעמי הרחוב כולם
במהילה סודית
שאיש לא יכול לפענח אותה
(מי רוצה בכלל)
אני בדיוק כמו הגברים הכוחניים האחרים
כמה נחמד
מקאמה ראשונית לגבי רווחה:
לכל נערי השכונה
קצינות מבחן לבנות
ועבודות שירות למכביר
אמותיהם מקוננות בלי לחדול
אחרת יחדלו
להיות אמהות ויקברו
עוד בן אחד
לכל נערי השכונה
סיכוי רציני ליפול לפח
שהוטמן מראש
בעקביות
ללא הזהרה זעירה
אפילו אחת קטנה למדי
לכל נערי השכונה
שלום
סנדלי גרביים:
ההבנה שהשכונה
היא
מה שמניע את הכתיבה
אינה פשוטה
המגורים כאן
לעתים נודפים
ולעתים קוטפים אותי
צעיר מדי
רכוס באימונית של רוסים
וסנדלי גרביים
פתק קטן שהושאר למוציא לאור קטן:
"בבקשה החזר לי
את השירים
כשתסיים
אני זקוק להם"
ובעקבותיו אחיזה קטנה בקרסוליים:
וזהו בעצם ניסיון לומר
עזור לי
כל הכותבים רוצים שמוציאי האור
יסייעו להם
מעל במות השירה היורה
והפרוזה המלכושית
להביא לידיעת הציבור
את
המרווח המדויק
בין אישה זקנה
וכלבה המשוטט
לקיר בית הספר
אני עוקף אותה בסיבוב
וחולף על פני בית הספר
בלי ללמוד לקח
כמה דברים ללא שם
גם אני יכול להיות
מבקר שירה
אבל רק לרגע
פלסטי סרקסטי
או לא
עורך שבועות תמימות
עמוס ליריקה חדשה
וריח נייר פשוט
אבל אני לא
עובר ושב קצר מועד
הבנקאית שלי מנסה לעורר בי
חמלה כלפי הבנק שלי
היא
מבקשת ברוך
שארחם עליו
שאהיה סובלני
הרי מתחשבים בי כל כך
ואני כמעט כורע ומתנצל
אבל משהו בי תופש אותי בקרסוליי
ואני מעיר לה באגביות
שגם אני וגם היא
לא צריכים לרחם על הבנק
לכל היותר לשרוף אותו
על מנהליו השמנוניים
שיישרפו בקלות יתרה
עם השמן ועניבותיהם
בכריכה רכה
פואלטיקה
הייתי צריך לחשב טוב יותר
כלומר החישוב כבר היה קיים
וברור היה מה הצעד החשבוני-חומרי שיש לעשותו
אבל משהו בחלק שבי שעדיין יושב
על הסיר האנאלי
לא הביא את עצמו לרכישה
ועכשיו אין נייר תועלת
וזה בזבוז מרושל מדי מצדי
כמה יהיר אני יכול להיות
באמונה שאני יכול לנקות את עצמי
בידיים חשופות
לא מאוישות
כמה יהיר מצדי
הייתי צריך להתחשב בחישוב
ולקנות נייר | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.