עידן יישרה את החצאית שלה והתרוממה. היא לא בדיוק אהבה למצוץ
לאנשים בחדרי מדרגות נטושים, מצד שני המודעות העצמית שלה
הספיקה לה בהחלט כדי להבין שזה הדבר היחיד שבנים רוצים ממנה.
שנתיים ברחוב הפכו אותה לאדם הרבה יותר טוב ממה שהיא היתה
קודם. סך הכל לריב עם הפסיכולוג שלה לא נראה לה ככשרון
ייחודי.
הכי היא אהבה לשבת ולהקשיב לזמרת ששרה לפני מרכז סוזן דלל כל
יום בין 21:00 ל 22:00. היא אהבה את החיים שלה, ושנאה את עצמה
כי עידן תמיד ידעה שבסוף כל מה שהיא עשתה יחזור אליה כמו
בומרנג של ילדים.
היינו יושבים שעות בפארק מדסקסים עליה ועל כמה החיים שלה נראים
כמו סידרת טלוויזיה שיורדת אחרי ארבעה פרקים.היא הייתה הכי
צינית בעולם, כנראה כי החיים שלה לא השאירו לה הרבה אפשרויות
אחרות.  היינו צוחקים על ה"כיבושים" שלה ועל איך דני נשארה
כזאת ילדה קטנה למרות הכל.
דניאל הייתה ציירת שברחה מהבית לפני חודשיים וחצי. היא הייתה
החברה הכי טובה שלי למרות שהחברות שלנו הייתה נקטעת לפעמים
בגלל הסמים שלה. למרות שהיא עוד הייתה אחד מהמקרים הקלים. היא
כ"כ בזבזה את עצמה, והייתה כ"כ אדישה לזה. היא שכבה עם כל מי
שרצה. מצצה כ"כ הרבה פעמים שכבר בכלל לא הפריעה לה ההרגשה של
"זה" חונק אותה. ציירה זוגות מתנשקים ולא בכתה אף פעם.
הכי היא אהבה את המקום הזה ליד גן החשמל בו היא יכלה לתפוס קצת
מרחק. מכולם בעיקר, ומעצמה בפרט.
סך הכל הייתה כמו כל השרמוטות. עוד אחת שנעלמת. רק ילדה, אבל
כל כך לא. אף פעם לא סיפרה את הסיפור שלה מצד שני לפעמים חשבתי
שלא הייתי רוצה לשמוע. היא נראתה כ"כ חסרת חומות הגנה כאילו
מישהו מוטט אותן עליה.  
לא יכולתי אף פעם להסביר מה בדיוק משך אותם אליה, אבל כל פעם,
כמו דגים אל פתיון, הם היו מתקרבים אליה, מעט חוששים מהיופי
המתפרץ הזה שנגלה להם דווקא כאן. במקום הכי מכוער בתל-אביב.  
דניאל בדרך כלל הייתה עובדת עד הצהריים ואז מזדיינת עם שי או
עם מישהו אחר. לא היה בדיוק חשוב לה עם מי למרות שהיא אהבה רק
את שי. ולמרות שהוא היה היחיד שהצליח לגרום לדם שלה להשאר נקי.
שי לא ידע לאהוב. בשבילו דניאל הייתה סתם סידור קבוע, כי היא
הייתה פשוט נוחה להשגה. הוא היה מהבנים האלה שהם פשוט "מתת
האלוהים לבנות באשר הן". הוא לא היה מסומם, לא היה הומו. סתם
עוד ילד עשיר שחשב שיש לו בעיות, אז ברח מהבית. מצד שני, הוא
היה הוא: תמיד ידע להגיד לה משהו טוב בדיוק לפני שהיא התמוטטה
בוכה על הכתפיים שלו. ידע להעניק את כל כולו, לה וגם לאחרות.
היה נגן קלאסית עם שישה מיתרים.הוא היה הליצן שלנו- זה שמצ
התרגשות בלישון בתוך קרטון, או בלילות גשומים במיוחד לחפש
"מקלט" בבית השנטי.הוא זה שהיה לו שנטי טבעי ולא היה זקוק לכל
מיני מוצרים נלווים כמו כל האחרים.הוא הסתמם מלשכב עם בחורות
בלילה- במקומות פתוחים לציבור הרחב-די כמוהן. אבל הוא תמיד היה
שם למרות שהיה ברור שעוד חצי שנייה בדיוק הוא יחזור לחיים
הבורגניים שלו ואנחנו פשוט נעלם מהצג.  אבל הוא תמיד דאג לדני
כאילו היתה אחותו, רק בלי כללי בעילה טיפשיים.
לפעמים דני הייתה נראית כאילו במקום אחר, היא הייתה היחידה
מכולנו שהצליחה להעמיד פנים שהיא לא איפה שהיא. היא הייתה גם
היחידה שהסתכלה לבפנים. כי ילדי רחוב לא כ"כ שונים מילדים
רגילים. אז אנחנו גונבים, סובלים בחיים קצרים, אבל גם אנחנו לא
מי יודע מה יודעים להסתכל בפנים.
האמת, שאני די אוהב לישון בחוץ, בלי אף מבוגר לחוץ. רק קצת קשה
לי לראות איך החברים שלי נרקבים לאט לאט- ואף אחד, גם לא ע"לם
ודומיהם, לא רואה.
אהבתי איך פעם שי ועידן הסתירו מדני את העובדה שהם הזדיינו-
כדי לא למוטט אותה סופית.
אהבתי איך הוא היה מנגן לכולנו שירי ערש, ואיך היינו צוחקים על
ה"ילדים של ההורים". שנאתי ל"שמור על השטח" כשעידן מצצה לאנשים
בחדרי מדרגות מלאי זוהמה, ואיך הזוהמה הפנימית שלה הייתה הרבה
יותר גדולה. שנאתי לראות את דני משתכרת והולכת עם מי שבא.
שנאתי לראות את הזונות ממתחם הבורסה ולדעת שהחברים שלי לא כ"כ
שונים מהן. אני לא יפה נפש, או איזה אדם דגול, אבל אני יודע מה
שכולכם כבר מזמן שכחתם: שלי לא עוזרת המחוייבות האישית שלכם,
כי הצורה הרגשית בא אני חי לא ממש דומה לחיים שלכם. שונא את
ההרגשה הזאת שתיכף הם כולם ייעלמו, כי הם רק עוברי אורח ארעיים
כאן- ובעצם רק נשארו לישון ללילה או שניים.
אלפי בני נוער בארץ נמצאים במצבי מצוקה ואתם לא שומעים- כי אתם
פשוט לא מנסים להקשיב.