נולדתי בארת זבת חלב (חמוץ) ודבש (מר).
מזה אלפיים ימים אני הולכת
                           יחפה
                           על אדמתך הגועשת.

הג'יהאד האיסלמי מתאבד בירושלים.
אני מתאבדת עליך כל יום בתל-אביב.
בג'ינס ועקבים גבוהים מדי, אני רוכסת חגורת נפץ הדוקה.
אתה- כמחוך לתפילותיי.

הידיים שלך על קימוריי,
כאילו לומדות תוואי דרך למלחמה הבאה.
-היש דבר עצוב יותר משטח שאיש לא רוצה בו?-

הכאב שלי כל-כך חד, לעזאזל.
                     הוא  א מ י ת י .
אבל אני משתעממת בדרכים המובילות אליו.

     הלוואי שהיתה לי ארץ מובטחת.

אתה אדמה חרוכה, רזה, מכוערת.
אתה אדמה אוכלת יושבייה, אוכלת אוהבייה.

אני דוממת
    מדממת

          זו האדמה שלי, ובה אקבר.