בין שתי טיפות שפתיים  
המילה האחרונה שלך -
אילמת,
חובטת זיכרונות בתודעה שבורה.
את תמיד רואה את שאינו ניתן לי,
מסמנת לי שבילים של צבע על הבד.

בין קרנות ראשך סבוך עבר רחוק.
לוחש למעריצייך
(שבר)
לראות את שחור כנפך
נפרש בין השיחים
או עקרות רגשית על כביש סואן.

מה שלא אמרת לי אז,
את מציירת לי היום
בגוון כחלחל על שחור בטנך.
את הפצע החשוף על קרסולך
חובשים לך אלה שלמדו לשאת,

לשאת את עול האחריות על היותם בורים,
לשאת את פרי בטנך במו ידם,
לשאת את המבט המאיים שלך,
לשאת איתם פיסת עולם.