ועכשיו ברגע זה
אין לי שמץ של מושג
מה לומר.

המחשבות רצות בראש,
המילים נכתבות
ונמחקות
ושוב נכתבות
ונמחקות...

והנה סוף סוף
יוצא לו מין שצף כזה
של מילים,
שיש ביניהם גם קשר
ותחביר.
עוד אי-אפשר לגמרי
לקרוא לזה שיר.

חסר עוד משהו,
עוד חוליה, אבל מה?
אולי חסרה פה השלמה.

סתם ישבתי
וכתבתי משפטים
עם או בלי קשר
לחיים.

כן, סתם ישבתי,
לא מצאתי מילים.
והמשכתי וכתבתי
ברגשות מעורבים.
ואחר כך גם חשבתי
איך לקשט בחרוזים.

ועוד יום עבר, נגמר,
עוד יום נשלם ותם.
ואין לי יותר מה לומר
כי השיר הזה הוא סתם.