קרעתי מעליי כבלים חלודים
שהקיפו את שדות חיי הקוצניים
וחציתי הגדר לעבר שדה הפרחים המחייכים,
ראיתי רסיסי הטל הנוצצים על עלים רכים -
היו אלה דמעות האושר של משוגתי
להגיע אל ארץ הזמירים בכל מחיר.
נסחפתי מאהבה נגלית וטמירה
אל דרך שטרם אדע דרכה
אך, מוצאה ממרום פסגה של אושר;
העיקר שיצאתי מן האופל
ואוכל לדהור אל הצח והמוזהב
החייב להימצא אי-שם במרחב.
אט-אט מתרחק מחיי הישנים
שהיו תחומים כבצינת שלגים
ובא אל האור והחום בסחף נעורים,
חותר אל אופקים לוטי-מסתורין
ויודע כי יש עתיד ורוד שיקדם פניי
בסוף דרך נדודיי.
20/02/07 ©
|
