אין עוד אמונה,
צל דמותי הכהה את עיניי,
בשערי משכני אני מוטל בדומייה,
אינני רצוי, עד כי גנאי מוטח אל פניי;
קבצן אתה!, עלבון לבריאה!
ועל מדף מאולתר בחוסר עניין,
דמויי אדם אני מניח, פסלונים ללא מניין,
ובשחיטה יתומה מאש ודם,
בגיהינום שלא ידע ענות לעולם,
אני הקורבן לשתיקתם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.