כעלטה היורדת על חורש עבות
עם ערפילית הדומה לקיר החוצץ,
הופך האדם את מוחו בכל זאת
ודבר מזיכרונו לא פורץ.
הוא רודף כל שביב של זכור
חש בתחושות הצמח,
בלי דעת עם בגינה או סתם בור
כך תאיו יהפכו כלקמח.
אימה מעיניו ניבטת
כשל דג אט, אט יהפכו,
מחשבה אחת לו נחרטת
הלוואי שאותו יזכרו..
השכחה
24.9.06
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.