|
אני יודעת,
זה כבר כמה זמן שאני לא מעלה חיוך על שפתייך
גם תה ביחד לא שתינו כבר זמן רב
אתמול בערב לא מחית דימעותיי עם אצבעותייך
אמרת שקר לך גם כשחלש השרב
אתמול בערב הצעתי המיטה ולא הגעת
לפעמים אתה אותי קצת מבלבל
ארבעים ושתיים שנות נישואין, תמיד ידעת
שאליך בסוף עוד אתרגל
זרקה שיבה בשערך
לבן כבש את שערי
משוועת לחום גופך
רופא קבע אינך בריא
כלא נשקתני בפראות
כלא ליטפת ראשי
כלא דיברת כה להוט
כלא חדרת ללבבי
זה כמה זמן שמתחילה לשכוח
אך עוד מבשלת לך מטעמים
אמרת:" מקומטים אבל עם כוח"
אוהב אותך כל החיים
ומעל מראשות מיטת אהבתינו
שנינו מחייכים מן התמונה
"איך אתה חש אהובי?" שאלתיו בגינתנו
אך הוא לי לא ענה
אני לא יודעת, עוד לא מבינה
אלמנה |
|
|
שמעון פרס בא
אלי בחלום
ואמר לי,
בנק'ה, אתה הוא
האיש,
למה? שאלתי,
להגשים את
החזון,
הוא ענה,
שאלתי איזה
חזון?
ואז התעוררתי.
אז שמעון אם אתה
קורא את זה תרים
טלפון או פקס,
או אם אתה רוצה
אני הולך
לישון.
בני סלע, אסיר
ומטופל בבעיות
שינה, וסובל
כרוני
מתסמונת טורת
תמסונת דאון
ותסמונת שגדת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.