ניסיתי להגיד לך...
ניסיתי להתריע...
באמת שניסיתי.
אבל את היית בשלך.

השמיים פזורים לאורך ולרוחב,
והאדמה לא זזה ממקומה.
הגשם גם ירד, רעמים וברקים,
וכל מה שעשית היה לשלוח לי מלמטה חיוך מלבלב.

עכשיו את לבד. בוכיה ומוטרדת,
ממטירה על אלוהים שאלות בלי הרף.
יקירתי הענוגה והשברירית,
העולם חרב עליך וזה היה כתוב על הקיר.

על שאלותיך הקיומיות כבר אין מענה,
ואני כבר השתנתי, ולא יכול לענות לך,
וכואב לי לראות אותך ואת מחמירה עם עצמך.
על שמיים שזרו גיהנום עלי אדמות.

ועכשיו השמיים קבועים,
והאדמה שינתה צורתה,
והטיפות נופלות לתוך תהום השאול.
ואת בשלך ואני בשלי והמיוחד שהיה, נעלם כלא היה.