היא לועסת בקול, כמו פרה,
הקול שלה צווחני נורא.
החולצה שלה מתוחה, מפגינה,
כמו אוהל מחאה.

אין לה חברות ולא אהבה,
אף אחד לא אומר לה שהיא יפה.
יש לה סתם בעל וסתם דירה,
היא אומללה.

היא הביאה את זה על עצמה,
תמיד הייתה אישה רעה.
תמיד פגעה באחרים, בכוונה,
בכוונת תחילה.

עכשיו היא יושבת ובוכה,
מחפשת כתף תומכת וטובה.
מקווה שיסלחו לה על החוצפה,
אלוהים כמה שהיא חצופה.

פעם היא הייתה אחרת, הייתה טובה,
פעם היו לה חברות שאהבו אותה בנשמה.
היה לה גבר שהעריץ אותה ואת חוכמתה,
היא הייתה אהובה.

תראו אותה כעת, כמה חבל,
כמה ארס באישה אחת.
כמה רוע ואומללות,
והיא כל כך רוצה למות.

20.2.2007