ארבתי לך מתוך הלילה
ערגת ערפלה מתוך שנתך
מהערפל שפתייך אליי כשיח פטל
ועד נשימותייך מטיב חיים לילה הכובש.

עם רזי התמוגגת אל תוך הלילה
עין אחר עין בין כתלייך הבטוחים
אני רוצה לצלול אלייך כחלום שכוח תופת
אל חום איי הזוהר הרחוקים.

צלצול בנפשי אומר:
לא תהיה עוד פעם.
ואת כה יפה.

ידי רכה בשערך וטוב לנגוע
מצחך חם לי כיד על כתלי בית המקדש
אשא את תפילתי האוהבת אלייך, ואלך
כי זרעי עוד שתול בגן התופת.

באחד הימים- לא אזכור את ערוגותיי החולות
ואכבוש איתך שנית את דמדום החמה שעשינו שלנו.