חיפה בלילה כמו נגטיב של עץ חג מולד
מקומדיות משפחה אמריקאיות -
כולה אורות ורק הברושים משרטטים צללים ריקים, גאים ושחורים.
היתושות שוב הטילו לי ביצים בזחלי המשי שלי.
היתושינוקות אכלו בהם את הדרך החוצה.
עטיפות גוססות של זחלים עם מאלאן העתקים פצפונים שלהם מתפתלים
מתוכם בנגיסות קטנות.
בא לי להקיא.
הסתכלתי לצד השני, שפכתי הכל לשקית סנדוויצ'ים וקברתי אותה
ככה כמו שהיא בחצר.
זה עבד מצוין אז לקחתי את זיכרון הספרים שלא החזרתי לספרייה,
הסתכלתי לצד השני וקברתי גם אותו.
חיפה בלילה כמו עיר מהאגדות -
הברון מינכהויזן מנפנף אלי מאחת מהן ומושך את עצמו למעלה,
אל הקריות המעופפות.
חוסר הגרוויטציה הזה שולח קרניים אינפרה סגוליות לחלל החיצון,
זה בטוח כמעט במאה אחוז או יותר.
בחצר צמח עץ של ספרניות
שמתקשרות ואומרות לאמא שלי שעוד לא החזרתי
את מותו של סוכן ואת ביבר הזכוכית
מלפני ארבע שנים.
הזמזום הזה הורג אותי.
לא נרדמת בלילה והוא מזמזם מתוך הכרים
או ממתחת למיטה או מבין הבלטות או מהקומות שלמטה או מהאדמה
או מאיפשהו בין האוזניים.
אין לי כוח לשטויות האלה אומרת ועולה על קרן עד למאדים.
חיפה בלילה מלמעלה כמו אדמה כהה -
עם עיניים קטנות מציצות ופנסי מכוניות מתפתלים שורות בהעתקים
ענקיים שלי.
מביטה לצד השני, שמה את כל כדור הארץ בשקית והולכת להציל את
העולם עם חצוצרה שקפקפת
ולקבל פרס נובל לספרות מיופיפת
מתחת לשמיכת הפוך בחדר שלי, הקטן.