|
עוד פעם
אותו סיפור
כנראה שזה נכון מה שאומרים
הדמויות מסביב מתחלפות
ואני עדיין פה
אותה פעולה מובילה לאותה תוצאה
לא יודעת מה לעשות יותר
זה לא המשחקים
נמאס לי לשחק בכף וחול
אני רוצה את כל הדלי
לקחת לעצמי
ולשפוך
ולהרגיש באצבעות את החול החם
ולהרגיש רסיסים
מתחפרים
מתחת לציפורניים
להרגיש שוב את אותה ההרגשה
שאין שום דבר דחוף בעולם
אפילו לא שתצלצל
שההרגשה של
לחכות לך
טובה יותר
מההרגשה אחרי שניתקנו.
נגמר לפני שהתחיל
כמו הסיפורים
שמרכיבים את האגדה הזאת
עוד פיה תבוא לפזר פה משאלות
ואני אעצום
עיניים
אגרופים
שפתיים
חזק חזק
רק לא את הלב.
לא את הלב. |
|
|
נניח, שהידיים
שלכם היו שתי
משגרי טילים
ענקיים, מי,
ואני שואל אותכם
ברצינות, היה
מתעסק איתכם?
הצבא כמובן, כי
כשיש לך בן אדם
עם 2 משגרי
טילים בתור
ידיים, אתה
משתיל כוונות
לייזר על
האוזניים שלו,
ושולח אותו
לעזה
אני, שצריך
להפסיק להמציא
נשקים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.