אני יושבת לי לבד
ליד ילד קטן ומפוחד
שאותו אני מנסה להרגיע ולעודד
וכשהוא מנסה לקום, הוא מועד

אני מסתכלת על הפרצוף, הדמעות
שזלגו בשטף על לחיו, בלתי נמנעות
אני מחפשת אנה, ואנה - היכן הוריו
ומשום מה, מהר הבנתי שהם רחוקים עכשיו

אובדת עצות, חסרת נסיון
הבטתי בילד וסרקתי לפתרונות מהדמיון
והנחתי את ידי על ראשו הקט
באותו הרגע הרגשתי בפנים שקט מוחלט

הילד הפסיק לייבב
את פניו, אליי, הוא סובב
ובעיניו, מהיכן שלפני רגע הייתה אכזבה
ראיתי את הניצוץ הקטן של אש התקווה