איה, איה?...
ממרומי כס
לחש הרוח
ובהיסח דעת
לטף
נפשות שכניי.

אהה, אהה
מה נורא...
מענפי העץ
העורב קרא.
והחסידה היתממה:
"מה ארע?"
גיחכו להם בצוותא
על חלקתי העקרה.
ובצחוק מצהיב
הטו כנף
אל כנף ידיד,
ובמחזה הזה המרהיב
נטשו -
לתמיד, תמיד...

אהה, אהה
מה נורא!
לצד האבן
בכתה הנערה.
ובכסות אישה
על נשיותה הקרה
בקשה הנחמה
דווקא מעל פגרה...
ובבכייה העלוב
הטו ראש
אל ראש חושק,
ובמחזה הזה העצוב
עזבו -
אל הרחק, הרחק...

אויה,
כמה נורא
גורל גוללי
הבודד נורא.
קדישו חסר המילים
מעולם לא נקרא,
ומשימור שמונה ספרות
נכנע גם הוא לפגרה...
ובסלעו נשוך הכפור
הטה לבו
אל בוץ ועלה,
ובדמיון האבן האפור
נשחק -
והתכלה, כלה...

אהה, אהה
מה נוראה היא
הדממה
במעמקי האדמה-
שם בדד שכבתי.