רושם על הלחם
שירה חדשה,
ואנשים יושבים לידי.
גם בתור כתם
אני יורד בכביסה.
הם שואלים שאלות,
לא אכפת כבר מכלום,
מצטלם קצת עקום.
חושב על הניאון,
משחק עם עיפרון.
מגרד בנחיר,
בוהה באוויר.
מזיז את הראש מעט,
זה נראה לי מסעיר.
כן, ציינתם כבר שזה שעמום.
ועכשיו עוד דקה,
עוד שבוע,
ועוד לוח שנה.
אז מה אתם ממהרים?
ועוד שיחה שנגמרת.
הנה דופקים בדלת,
לא, זה סתם דמיוני.
כן, אני לא מחכה,
אני סתם יושב.
אתם יכולים כבר ללכת.
אני לא בטוח,
ולא חושב.
אין לי מה להגיד,
אין לי גם הרגשה.
לא דומה לאף אחד
מסרט ישן,
וגם לא יושב בתנוחה מגניבה.
לא, אין לי דימוי.
גם לא מצטער.
ואני מאריך,
לא בגלל שאני רוצה יותר.
אין לי סיבות,
פורמייקה וזהו.
אני ושולחן.
רק לשולחן אין ציפיות. |