שירה מודרנית / ללא רחם |
הלכתי בדרכי שלי,
המרתי שביל זהב בדרך עפר ויסורים
כשדמותך הייתה כה ברורה לי
בסופו של יום מטושטש.
ללא רחם,
כמו בצו שמיים נידונתי
לאכזבה, העליתי פחם
משברי חרסים שהיו לי
ליהלום בלתי מלוטש.
ואיך את כל התמימות הזאת
הקרבתי
אל אשליית שפתייך האדומות
אשר חרצו בי מילות גורל.
ללא רחם
אחזור על צעדיי;
את ליבי אסגור
את הדלת אנעל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|