אני לא סופרוומן,
לא הכל אני יכולה.
תראה, אני בכל זאת מנסה,
לפעמים מנצחת, לפעמים מפסידה.
מלקקת את פצעיי,
לאט מתגלה דימום פנימי.
אולי אחרי שאסיים להציל אותך,
אתפנה להציל את עצמי.
עפה גבוה מעל כולם,
מרגישה טוב בתפקיד המשגיחה.
אף פעם לא מתרשלת,
אני כבאית שרפות מנוסה.
לפעמים אני מתעייפת,
יושבת בפינה ובוכה.
ואז אתה מגיע,
מניח עלי יד טובה.
אני שואבת כוחי ממך,
ואולי זה אתה שניזון ממני?
ומה זה משנה בעצם,
מה יש לי ומה אין לי?
העיקר שאני מנסה,
כך אמרו החכמים.
חבל שהם לא אמרו גם,
כיצד מפסיקים קצת ונחים.
19.2.2007 |