לאונרד כהן שש שלושים ושבע,
השמש נופלת צהוב אני עצמי בצל.
אני מיותרת היום.
יושבת על קוביית עץ, כאמור: בצל.
כריסטינה אגילרה שש וארבעים יפו,
לאט מגלגלים גלגל ענק, כבל רחוק נמתח.
השמש מציירת את הבניינים הישנים.
מועדון הגברים הזה שוב לא נותן לי לסחוב.
ילדה אחת שואלת שאלות מה זה מה אנחנו עושים.
מה היא ערה בשעה הזאת בכלל.
שקט של עבודה של התחלה של אנשים אחרים.
אני עצמי, להלן: ארט, לא נחוצה.
שש ארבעים וארבע,
הסאונדמן (להלן: קאופמן) מבקש עזרה.
דיווחי תנועה, יפו, מזג אוויר נוח, ריח בישולים.
מצב של שקט.
אני עצמי (להלן: שמרטפית לציוד)
במצב, כאמור, של שקט.
ואפילו הייתי מדייקת ואומרת:
שקט יצירתי מחורבן. |