בגזרת המגננה נערכים להתקפה מחד. מאידך האקספוזיציה מאיימת
בניתוק מוחלט עם ההתרה ורוצה לבד.
ובאו המילים, והשורות צעקו "זה לא ייתכן שהפזמון בגד!"
"הוא הומלך על ידנו כפזמון אחד!"
לא פזמון חוזר הוא, כי יחיד ומיוחד
הוא בא מרחוק, ללמד על הליכות ונימוסים
הלכו ההליכות, ונשארו הכעסים.
נקודות המפנה מסרבות להאמין.
הפזמון מואשם בפרשת מין!
ולא עצרו לבדוק, ולא עצרו לשאול,
מה בכלל לפזמון ולמחול?!
וכי המחול תמים?
או שמה המילים הגבוהות רק רוצות להאשים?
והמחול טען שזו נשיקה בכוח ללא מילה חמה
ובפזמון שומעים שהחיבוק היה בהסכמה.
ולא יעזור הבמאי שעליו הפזמון מאיים
כי אם הפזמון זכאי, הבמאי הספציפי ייעלם .
והבמאי רק חושב על סרטיו ותסריטיו,
לא על האותיות, המילים והשורות שהכול כבר רקוב בעיניו.
ובעולם שבו פזמונים מואשמים על לא עוול בכפם
והמחול צוהל על חשבון האמון של כולם
אין בי ספק שהפזמון נוצל על ידי המחול ועל זה שנים רבות עוד
ישב בתא.
תזכרו טוב את היום בו ניצח המחול את המילה הכתובה.