והשקט ידבר ,
מבעד לכל טפטופי התרעלה
מבעד לשיחי השרף המרקדים,
והשקט עמד שם בצד.
מחביא את הכאב טוב טוב מאחורי הכתף.
הימים עוד ארוכים ושלווים,
והשקט שרר, והיה כלא היה
נוכחותו דקה, שלווה ענוגה.
ורק אלה שניחנו בזה
יכלו לדמוע כששמעו אותו בוכה.
השקט הזה שהיה כל כך שליו.
מעבר לדפים צהובים מוכתמים ביין
מעל לאלהים
לאמונה, לאמונה באדם
ערימה של עלים של שלכת - מרשרשים
והיא מדברת יותר מכולם.
יותר ממילים, ויותר מדמעות
היא מדברת יותר מצעקות מחרישות,
ורק היא זו שתאמר את האמת, ותדע
( היא והרוח )
את אשר עומד לקרות. |
