איך יום הולך ובא
ואין בו חזרה
רק מילים שנשחקו כבר
והפכו לשקט.
איך יום מסתדר כך
שהעולם נראה אחר
יום הולך ובא
וכאילו באותה שעה
בדיוק גמרנו לסדר את הירקות
כך שיראה טוב.
ואיך זה אחרת
כשאני בסביבה
ונזהרת לא להפיל אף מלפפון
כי כשצמחנו יחד
זה הרגיש אחרת
ופתאום יש ריחוק כזה
ולא בדיוק כמו אתמול
איך יום הולך ובא
ובלית ברירה
משחררים אותו
      ונותנים לו לעוף
עם כל האוצרות שנתן
       הם נלקחים מאיתנו
          ואני מרגישה צורך עז
לאחוז ולא להרפות
             באותם אוצרות
 כי מי ידע מתי ישובו להיות.

ודברים שאני יודעת
ודברים שאני אדע
   יסתדרו להם שורות שורות
אבל אני היומיומית
          תעשה הרבה יותר שטויות
ולא תרפה, ולא תלך   ( והלוואי שתישכח )
והיא תיתן להם להיות
ולא תזכור את השורות
ושוב תחזור אל טלפון נשכח
  כדי לדעת כך  וכך  וכך ......