נכנסתי עם ראש פתוח
הייתי בטוח
שאשנה את העולם
שהכל יהיה מושלם

היינו קבוצה
התחלה לחוצה
עם מטרה ברורה
והכל השתבש

ומילא זה היה סינרגיה
אבל זה מרגיש כמו אורגיה
של כעס וזעם והרס עצמי
זה לוקח לי את כל האנרגיה

אדון פסיכולוג
תגיד יש לי מה לדאוג?
הייתי אריה ונמאס לי לשאוג
עכשיו אני חתול
רוצה להיות מסטול

החרא צף על פני המים
ואני חוטף כפליים
עם הזרם או נגדו
תמיד אני חוטף אותו

מחפש שביב של תקווה
הכל נראה רע
מחפש את האור
בקצה המנהרה

ומילא הייתי נהנה
אבל אני רק מתענה
יושב וחושב
חשבתי שאני אוהב

אדון פסיכולוג...

הזמן חולף
ואני מתעייף
רוצה מקלט
אין לי זכות קיום
לא עשיתי כלום
אני נמלט


ומילא זה היה סינרגיה
אבל זה מרגיש כמו אורגיה
של כעס וזעם והרס עצמי
זה כבר לא לטעמי