למקום שאליו אלך
לא קוראים ראש ואין בו פינה
מתפוצצים שם בכניסות
מתפשטים גם כשלא נדרשים.

במקום שאליו אבוא
קורעים תרנים חלודים את עובי השקיעה
מנפצים עננים כקשת בפריזמה עקומה
לובשים שחורים גם בלילות לבנים.

המקום שממנו לא אשוב
צחיח בירוק כאדמת להבה עשנה,
זרוע רסיסי ארגמן כזנב שביט חולף
משאיר טיפות צחיחות נוטפות
שובל פרחים ברקיע בשלל ברקת.

זה המקום אקרא לו האחר,
כוכבים זרועים בשדות הרקיע
ופרחי זיכרון מלטפים ענני קשת אפופים
ואז באחת, נעלמים כלא היו באפלת האין-קץ
אחוזים במקום בו היינו כחולמים.