"הוא מאנייק"
"הוא מתייחס אלייך מגעיל"
"אם חבר שלי היה מתנהג אליי ככה הייתי זורקת אותו"

זה מה שהן אומרות לי כל הזמן.
כן,כן,באמת.
אני אומרת שלהן קל לדבר,
כי הן לא אני.
אבל זה לא אומר שהן לא צודקות.
אני מפחדת להסתכל על עצמי.
מפחדת להבין מה אני מרגישה,
מפחדת למצוא שם דברים אחרים.
לא משנה כמה אתה פוגע,
תמיד אני זאת שמתנצלת.
אנשים מסתכלים עליי וחושבים שאני סמרטוט
או סתם איזו מטומטמת אחת,מסנוורת שלא קולטת עם מי היא חייה.
ששואלים עלייך,
תמיד אני צועקת,זה לא עניינם של אחרים.
ולפעמים אני אפילו בוכה,שלוחצים לי קצת יותר מדי חזק על נקודת
התורפה שלי.
אתה.
אבל אני לא מוותרת,אני לא עוזבת.
אולי,אתן עוד הזדמנות אחת.
עד הפגיעה הבאה.