יצחק רייויט / אני כועס |
והליכתך מהוססת ,תמוכה
כנווד ללא בית לשכון.
לא אסכים לקלוט בחייך,
אף לא בחיי,
ולכן אני כועס!
מסווה שמיעה צולעת
ושדה ראיה מצומק
בהומור שנון ונדוש.
זיכרונך כאבק דרכים
מפולש על דרך,
מתעתע בך ובי
ואני כועס.
כי כבר
אינך האתה שהכרתי
שנותן בך הגיל אותותיו,
וקורה לך הבלתי נמנע.
אני כועס עליך אבא
שאתה מזדקן .
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|