מבעד לשדרות ובתים
את הולכת לגמרי לבד
ומסתתרת ממבטים זרים
את לא צריכה עכשיו  אף אחד,
השלג הראשון פרץ לעיר שלך.

יום אחרי יום,שנה אחרי שנה
מעיץ את מהלך הזמן
והערפל שט מעל הנהר החורפי.
אין לאן למהר
הלילה השבי הבודד
ואת לא מצפה מהחיים שום שנויים.
שוב תחלמי את החלום ההוא
שאת איתו ביחד  בשחר החרפי
ואת הדמעות על הבוקר על הכרית תגלי.

גרגריי החורף התפזרו על השלג
הטעם המעולה שלהם נשכח לעד
השלג הלבן לא נשמע כשנשכב על האדמה
ולא יכול לעזור אף אחד.

רק הקולות הזרים
אליך לחדר מתקשרים
ומפריעים בלילה מאוחר.
את חושבת שהשמיכה מכסה אותך
מהצרות שלך
את עוצמת את העיניים ושוב בוכה על גורלך.
 
אין לאן למהר
הלילה הזה את לבד
ואל תצפי הרבה מהחיים.
ושוב את חולמת חלום
שאת ביחד איתו
והדמעות על הכרית בגללו.