[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







משהו אמיתי
/
השיר אחרי האחרון

אנשים, בדרך כלל, מפחדים מההתמוטטות.
מפחדים לקרוס תחת עול הכאב.
לאבד דמותם, כוחם, עוצמתם, עצמיותם.
ואני רק מפחדת מלא להתמוטט.
מפחדת שאצטרך להמשיך ולשאת את הכאב הזה,
חסר הרחמים,
הכאב שלא פוחת או מתגבר אלא רק קיים בי
כל הזמן.
מפחדת שהניצחון שלו עלי לא יגיע.
והרי זה כמעט מעליב, בשביל כאב מסוג כזה,
האפשרות שאמשיך לחיות איתו כרגיל.
כאב מסוג כזה אמור להכניע אותך, לפרק אותך לשברי אדם,
לגזרי נפש.
אבל אחרי שהתפרקתי מעצמי עד קצה גבול היכולת,
אני עדיין לא ממוטטת.
וזה כל כך, כל כך קרוב לבלתי אפשרי.
מפחדת, דווקא לא להתמוטט -
כאילו הדבר היחיד שיצדיק את הייסורים האינסופיים, והדמעות,
והפחד,
יהיה הכניעה המוחלטת להם בסופו של הקרב המתיש הזה.
אחרת, איך יכול להיות שהם כל כך גדולים?
ואם הם כל כך גדולים, איך יכול להיות שעוד לא התמוטטתי?
ואם עוד לא התמוטטתי, נכנעתי, קרסתי ונשברתי לאלפי רסיסים,
למה אני מרגישה שזה בדיוק מה שקורה...?


15.2.2007
סיפרו באוניברסיטה
שבתואר השני מתמחים במדעי העצב,
ואתה צחקת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כבר עשרים שנה
אני גנן, ועוד
לא ראיתי ממטרה
כמוך.





חוקר הסלוגנים
בניסיון נואש


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/2/07 23:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
משהו אמיתי

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה