|
עקב לצד אגדל
הגוף נע צירו
ידיו פשוטות למרחב.
נעמד על משכן הרוח
לוחש לטבע את שיריו
טובע בים הערפל.
תמיד יהיו אלה יפי הנפש
כמסד התורן להתוות כיוון
לשזור עולמות חדשים. |
|
|
הגראס של השכן
תמיד ממסטל
יותר.
יאשה פר'סר' עם
דימוי עלוב
לסטלה עלובה עוד
יותר, מסקנה:
התבלין של
דומינוס לא
ממסטל אבל עושה
אדום בעיין
ושורף בגרון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.