נכנסת לתוך עולמי הכואב
זורעת מלח על מה שצורב
מוחקת את פצעי הכואבים
זורעת שמחה, זורעת חיים
כנראה שלא אהיה היפייפיה של אף אחד
לא אצא בחושך או ביום מן הפחד
זוחלת בחושך לעבר עולם קצת שונה
אך חוזרת מהר כי האור להפחיד מנסה
לוקחת את האומץ ומחליטה שעכשיו
אך החושך שוב תופס מהגב
ונאבקת איתו ואומרת לו "לך"
אתה לא מבין האור עוד מעט הולך
לא רוצה להפסיד את ההזדמנות הגדולה
תופסת בשתיי ידיים ובאור מחזיקה
אך האביר על ההר הגבוה נעלם
האור מכריז "הסיפור תם ונשלם"
ואני שוב צועקת בצעקות של כאב
החושך הוא זה שגרם לי להתעכב
אור חכה עוד קצת אני מגיעה
כמעט מגיעה להתחלה חדשה
אך האור לא רואה, מתמוסס מן החושך
החושך רומס אותו, חזק אותו מושך
ואני כבר לא צורחת אל האור שנעלם
גם אני לאט לאט נעלמת מאותו עולם
למרות שנאבקת בכל זאת להגיע להר הגבוה
לנסיך רק להגיד את האמת, רק לנגוע
אך מתמוססת מהדמעות של עצמי
לא רואה את פני, לא רואה את גופי
עוצמת חזק את עיני, מנסה להחזיר את האור
אבל הוא כבר הלך ולקחת איתו את הגיבור
מנסה להכריח אותו לחזור
אך הוא רק אומר אני לא הולך לאחור