כשאת ישנה אני מביט בך
משתומם.
צינת הלילה חודרת מבעד לחלון הפתוח
מוכיחה את מציאות החדר החם,
המיטה הרחבה, שערך הסתור על הכר.
מרכיבים המתחברים לחיזיון.
הכאן והעכשיו מתגלים
כירח אדום העולה מכתף שבטה
כנתיבי האבק הלבן
המשתרעים לתוך המדבר החם
בבקרים, מגדלי הבטון מתמתחים לתוך שמי-תכלת תל-אביב
ובלילה ממטרה מזמרת שירת מים לדשא החצר.
בשקט הזה
אני כמעט יכול לשמוע את פרי אהבתינו צומח
את ואני, ניחוח הקפה, חריקת הנדנדה, השיר ברדיו
הלילה הקר, המיטה החמה
מנין התקבצו פלאים אלו פתאום אינני מבין
אז אני מחייך,
מעל לספרים הפתוחים
ואוגר את השאר ללילות אחרים |
