האויר של הלילה
חודר לה לעצמות,
היחיד שאי פעם הצליח
לפרוץ בתוכה את החומות.

רוח בעיניים,
רועדת, ולא מקור.
איש אחד מושיט לה יד-
לעזור לה או למכור?

- איבדת את הדרך, ילדונת?
חזרי הביתה,
מסוכן כאן בלילה, ברחוב.

- אין דבר מסוכן יותר
ממישהו קרוב.

בגוף ובנפש
הפצעים פתוחים,
דם זב על רגליה
ולא מהדרכים.

-חבשי את פצעייך, ילדונת,
הרי הקרעים
לא יתאחו מעצמם כאן ברחוב.

-אין דבר מסוכן יותר
ממישהו קרוב.

פתאום אני נזכרת
במגעו, במבטו.
איך שהוא הושיט לי יד,
ולקח אותי איתו.

נרוץ יחדיו, ילדונת,
ככל שרגלינו ישאו!
נגיע אל מקום בו יהיה לנו טוב.

כי אין דבר מסוכן יותר
ממישהו קרוב.