פתאום הכל מתפורר
ככה אתה מרגיש
וזה ערב שישי
איך נהיית אדיש
ועכשיו אתה שואל
לאן נעלם כל הרגש.

ואתה כבר אבוד,
אתה מבין באיזה בום
שנכנס לך לפרצוף,
אתה רועד בטירוף,
מנסה עוד לעוף,
זורק עוד בקבוק,
שיתנפץ על הקיר של החדר.

אתה שואל איך נגמר,
ומה יהיה פה מחר,
ומתי לעזאזל,
הפכת להיות אחד מאלה.
שצוללים במהירות,
נכנעים לבדידות,
מחפשים משמעות,
בתוך בירה וספר.

אתה יושב ושותק,
ושותה ובועט.
אתה אוחז בשיגעון,
הוא לא נותן לך לישון,
והעיניים אדומות,
אתה מרגיש שהן שורפות,
ויש עוד קצת ים של דמעות
שרק עומדות ומחכות,
כמו מיליון צעקות
שרק מחוררות לך את הבטן.

והסיגריה בצד,
זאת שגלגלת לבד,
היא קוראת לך לבוא,
כדי שתבין שזה נגמר,
שלא תגיד לה שאולי,
עוד יהיה כאן בסדר.
לך תמכור למישהו אחר,
את השטויות של המשבר,
ותגביר את הדיסק,
של ההוא המציק,
ותשמע איך הוא שר,
שבא לו למות.

אתה מנסה לקום,
ומוזג עוד כוסית,
תמיד אמרת לכולם,
שזה עושה לך בסדר.
התמכרויות קטנות,
מתוקות, מזיקות,
מטשטשות את הלב,
ואז אתה מבין פתאום,
איך כמו באיזה סרט,
הגיע הסוף, וצריך כבר ללכת.
אתה קולט את זה מהר,
ולא שואל שאלות,
אתה מבין איך כבר לא
נשאר לך טעם לחיות.